פסק-דין בתיק ע"ע 54419-05-11

1.         לפנינו ערעור  על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (השופטת דלית גילה ונציגי הציבור מר פואד סבאג וגב' פדידה אבינע; ע"ב 4073/07) בו נקבעה זכאות העובד המערער להפרשי שכר עבודה לחודשים פברואר, מרץ 2005, פדיון חופשה, דמי הבראה, פיצוי על אי הפרשות לפנסיה, ומתוך סכום זה המגיע לסך כולל של 22,465 ש"ח ברוטו, הופחתה יתרת סכום נטו בסך 11,426 ש"ח שהמערער קיבל בהסכם פשרה.

2.         עיקר ערעור המערער סב על דחיית תביעתו לתשלום גמול שעות נוספות, פיצויי פיטורים, הפרשים בגין פדיון חופשה ודמי הבראה, ואי הרמת המסך כלפי המשיב 3, בסו שמואל, שהיה מנהל המשיבה 1.

3.         ברקע הדברים ייאמר בתמצית שהמערער עבד כמסגר במפעל המשיבה 1, שהמשיב 3 היה מנהלו. זאת בתקופה מ-10/93 ועד לסיום הקשר בין הצדדים ב-03/05.

4.         הצדדים נחלקו בשאלת אופן סיום הקשר ביניהם עובר לאותו מועד. בית הדין קמא קבע בפסק דינו לעניין זה כי המערער טען שעקב אי תשלום שכרו לחודש 02/05 וזכויותיו, הוא נאלץ לעבור לחברת מעוף באמצע חודש 03/05. לאור האמור הגיע בית הדין למסקנה כי המעבר לחברת מעוף היה, למעשה, בסמוך להפסקת עבודת המערער אצל המשיבה 1, וסיבת הפסקת עבודתו, ויש לראותו לכן כמתפטר מעבודתו. על כן דחה בית הדין את גרסת המערער כאילו גורש ממקום עבודתו ובכך פוטר.

            ככלל, אין ערכאת הערעור מתערבת בממצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית המבוססים על התרשמותה ממהימנות העדים. דא עקא, שבנסיבות המקרה שלפנינו לא היה מקום לממצא העובדתי (הנסמך, כביכול, על גרסת המערער) של סמיכות זמנים בין הפסקת העבודה אצל המשיבה 1 ותחילת העבודה של המערער במעוף, כך שאין לבסס קביעה בדבר התפטרות המערער על עובדה זו.

            על פי גרסת המערער שלא נסתרה, חלפו מספר חודשים בין סיום עבודתו אצל המשיבה 1 לבין תחילת עבודתו במעוף. משזוהי עובדת היסוד, אזי קביעת בית הדין קמא כי המערער התפטר מעבודתו על מנת לעבור למקום עבודה אחר (כאשר בתקופת הביניים אין לו ממה להתקיים) - אין לקבלה.

            משאלה הם הדברים, המסקנה המתבקשת היא כי המערער לא התפטר (למעשה ללא כל סיבת התפטרות עובר למועד ההתפטרות), אלא הוא פוטר מעבודתו על רקע דרישתו לקבלת שכר, שאין מחלוקת שלא שולם לו בגין עבודתו בחודש פברואר 2005.

5.         שכרו החודשי של המערער עמד על סך 5,580 ש"ח (30 ש"ח לשעה x 186 שעות בחודש). לפיכך קמה לו זכאות לפיצויי פיטורים בסך 64,170 ש"ח.

6.         כיוון שבסיכום כתב הערעור לא תבע המערער דמי הודעה מוקדמת, איננו פוסקים לו כל סכום על פי עילת תביעה זו.

7.         לעניין גמול שעות נוספות, משהמציא המערער את תלושי השכר ובהם פירוט שעות עבודתו מדי חודש, לתקופה בה נטען שעבד שעות נוספות, וסך כל השעות שעבד על פי תלושי השכר עולה על 186 שעות עבודה בחודש, ברי כי הפרש שעות העבודה ראויות להיחשב כשעות נוספות. הנטל להוכיח כי שולם לעובד במקרה כזה בגין שעות נוספות, מוטל על המעביד. נטל זה לא הורם בנסיבות המקרה שלפנינו. לבית הדין לא היתה כל ראיה כי נעשה חישוב של תשלום עבור השעות הנוספות במסגרת תלוש השכר, ולבית הדין אין ידיעה שיפוטית בעניין זה.

            משאלה הדברים, דין התביעה לגמול שעות נוספות להתקבל וקמה למערער זכאות לגמול שעות נוספות בסך 5,404 ש"ח כנתבע על ידו בערעור.

8.         בנסיבות המקרה היו לבית הדין ראיות, בין השאר, בהסתמך על הודאת מר שמואל בסו עצמו לגבי מספר עובדיו, לקבוע כי צו ההרחבה בענף המתכת, החשמל והאלקטרוניקה, חל ביחסים שבין הצדדים. לפיכך היה מקום לקבוע זכאות המערער לתוספת ותק כנתבע על ידו בשיעור של 430 ש"ח.

9.         לא מצאנו מקום להתערב בפסיקת בית הדין קמא לעניין פדיון חופשה ודמי הבראה, גם לאור ההנחה בדבר חלות צו ההרחבה האמור באשר לא ברור ולא נערך חישוב לגבי ההפרש המגיע, אם בכלל, נוכח הנקבע בצו בהשוואה למגיע על פי חוק חופשה שנתית וצו ההרחבה הכללי לעניין תשלום דמי ההבראה.

10.       אין מקום לחיוב בפיצויי הלנת שכר או הלנת פיצויי פיטורים, משיחסי עובד ומעביד הסתיימו ב-03/05 ותביעת המערער הוגשה ב-11/07, בנסיבות אלה התביעה לפיצויי הלנה התיישנה.

11.       בנסיבות המקרה לא מצאנו מקום להתערב בקביעתו של בית הדין קמא לעניין הרמת מסך כלפי מר שמואל בסו, באשר על פי התשתית העובדתית כפי שקבע אותה בית הדין, מעורבותו של מר בסו בפעילות המשיבה 1 הצטמצמה לנסיונות למלא את חיוביה ולא לגזול נכסיה על מנת שלא תעמוד בהם. משאלה הם הדברים, בדין קבע בית הדין קמא כי לא הוכחה עילת תביעה נגדו, גם לא מכוח הרמת מסך ובדין התביעה האישית נגדו נדחתה.

12.       סוף דבר

            א.         בנוסף לחיובים, על פי פסק דינו של בית הדין קמא, והחשבון שבית הדין קמא מורה כי ייעשה בין הצדדים לאור תשלום המשיבה 1 למערער במסגרת הסכם הפשרה, תשלם המשיבה 1 למערער פיצויי פיטורים בסך 64,170 ש"ח, גמול שעות נוספות בסך 5,404 ש"ח, תוספת ותק בסך 430 ש"ח. סה"כ 70,004 ש"ח.          

            סכום זה ישולם תוך 30 יום מהיום וישא הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.4.05 ועד התשלום המלא בפועל.

            ב.         לאור קבלת הערעור בחלקו, כאמור, תשלם המשיבה 1 למערער תוך 30 יום מהיום שכ"ט עו"ד בסך 7,000 ש"ח.